הקו הגברי בנוי סביב שעונים גדולים יחסית, עם לוחות שמרגישים מלאים ונוכחות ברורה על היד. הקופסאות עשויות פלדת אל-חלד והזכוכית עמידה בשריטות. הפלדה היא מה שקובע כמה זמן השעון ייראה חדש, כי מה שהורג את המראה של רוב השעונים זו מכה בודדת על ידית דלת ולא השנים.
השטח שעל גב השעון קטן, ודווקא בגלל זה החריטה עובדת. ראשי תיבות, תאריך אחד או שלוש עד ארבע מילים נראים חד ונקי, ואילו משפט ארוך נדחס ומאבד את הרושם. אנחנו חורטים בלייזר, בלי לפגוע בציפוי ובלי לחשוף את הפלדה מתחתיו.
זו ההחלטה שמשנה הכי הרבה. רצועת עור רכה מהרגע הראשון, מתאימה למראה קלאסי ומזדקנת יפה, אבל היא לא אוהבת מים והיא תתחלף אחרי שנתיים או שלוש. רצועת פלדה תשרוד הכל, ובקיץ היא פשוט נוחה יותר. מי שקונה שעון אחד לכל דבר יבחר פלדה כמעט תמיד. מי שכבר יש לו שעון פלדה ורוצה משהו אחר ליציאה, ילך על עור.
חלק מהדגמים כוללים כרונוגרף, תאריכון ומחוגים זוהרים. הכרונוגרף הוא בעיקר עניין עיצובי, הוא ממלא את הלוח ונותן לשעון משקל. מי שרוצה שעון שנראה מסודר ומינימלי דווקא ירוויח מלוח נקי בלי תת לוחות.
מדדו את היקף פרק היד לפני ההזמנה. שעון רחב מדי מסתובב, הלוח מסתיים בצד, והוא נראה כאילו הוא של מישהו אחר. זו הסיבה הראשונה שאנשים מחזירים שעון. שימו לב גם לדרגת העמידות במים שמצוינת בכל דגם, כי עמידות בהתזות היא לא אותו דבר כמו שעון שנכנסים איתו לים.
הצבעים בקטגוריה נעים בין כסף, זהב, שחור וכחול. השחור והכחול הם הבחירה הבטוחה למי שקונה מתנה ולא בטוח בטעם של מי שיקבל אותה.